החלטה בתיק ת"א 40400-03-11

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעת ר. ש. נ. י בניין והשקעות בע"מ הנה חברה בע"מ ( להלן :" התובעת") עוסקת בהשקעה ובפיתוח של נכסי דלא -ניידי.

הנתבע הנו מינהל מקרקעי ישראל ( להלן :" המינהל").

התביעה שבפניי היא לקבלת לפיצוי מהמנהל בגין העדר יכולת למימוש זכייה במגרש בו זכתה התובעת בשלומי בשנת 1995 במסגרת מכרז.

במהלך שנת 1995 יצא המינהל במכרז להקצאת קרקע בעיר שלומי ( להלן :" המכרז") במסגרתו הזמין המינהל יזמים, ליתן הצעות לחכירת קרקע בשטח של 485 מ"ר, הידועה כגוש 18320, חלקות 42,68,72 תכנית 7441 , מגרש 153 בעיר שלומי (להלן :" הקרקע"). מטרת ההקצאה הייתה הקמת מרכז  מסחרי.

התובעת התמודדה, זכתה במכרז וחתמה ביום 19.9.1995 על חוזה הפיתוח של הקרקע, שילמה למינהל דמי חכירה מהוונים ותשלומים שונים נוספים בסך של 152,853ש"ח נכון ליום 17.7.95  וכן מס רכישה. 

בסמוך לאחר זכייתה של התובעת במכרז, החלה התובעת בתכנון המרכז המסחרי שבכוונתה היה לבנות על הקרקע ולצורך כך שכרה אנשי מקצוע והגישה תוכניות לאישור רשויות התכנון.

ביום 1.10.96, ניתן לתובעת היתר בניה על הקרקע הנ"ל (ראה נספח 4 לתיק המוצגים).

ביום 21.10.96, נשלח מכתב מאת התובעת למנהל מחוז הצפון של הנתבע ובו נטען כי התובעת ביקשה לעלות על הקרקע ביום 16.10.96 לצורך ביצוע עבודות כיסוף וחפירה, אולם הדבר נמנע ממנה על  ידי מר מוריס נעמן וכי התברר לה שלמר נעמן סכסוך משפטי עם המינהל בקשר לקרקע ובאותו מכתב אף צויין כי ביום 20.10.96 מתקיים דיון בבית המשפט. בסוף אותו מכתב נרשם:

"אנא רשום הודעתי זו לפניכם בכל הקשור לעמידה בלוח הזמנים כמפורט בהסכם הפיתוח שנחתם איתכם ביום 19.9.96".

לא הוצגו בפניי מסמכים בנוגע להתכתבויות נוספות בין הצדדים בעניין הנ"ל, עד לתאריך 27.6.00, שבו נשלח מכתבו של עו"ד קלוג, מטעם הנתבעת (נספח 6 לתיק המוצגים), בו הוזכר משלוח המכתב הנ"ל, ונטען כי עד לאותו מועד לא נתקבלה כל התייחסות עניינית בנוגע למצב המשפטי של המגרש אך ידוע לתובעת על קיומם של הליכים משפטיים עם נעמן בקשר למגרש. צויין באותו מכתב כי לנתבעת נגרם נזק כספי כבד, ותוך שנשמרה הזכות לקבלת פיצוי על הנזק נתבקש המינהל למסור לעו"ד קלוג את מצב העניינים המשפטי בנוגע למגרש. למכתב זה ניתנה תשובה ביום 22.8.00 על ידי הגב' שרה מייזלוס הממונה המחוזית לעסקאות עירוניות במינהל, ובו הודיעה על קיומו של דיון משפטי בעניין משפחת נעמן לחודש נובמבר 2000, וכן על כוונת המינהל לסיים את הנושא, ככל שיתאפשר, בפשרה.

כמו כן, והואיל שהעיכוב לא היה באשמת התובעת נאמר בו כי בכפוף להגשת בקשה על ידי התובעת ידון המינהל במתן ארכה מתאימה לתקופת הפיתוח שאושרה.

לא הוצגו בפניי התכתבויות נוספות מאז מכתב זה ועד ליום 23.5.04, בו שלח עו"ד קלוג מכתב נוסף וציין בו שנודע לתובעת על מתן פסק דין בהליכים כנגד נעמן ואף ציין כי בשטח לא חל כל שינוי ואין יכולת לקבל את החזקה. הוא שב על כך כי התובעת עומדת על זכויותיה ביחס לקרקע, לרבות פיצוי הולם על הנזק הרב שהצטבר לה וכן ביקש להודיע לו האם נוצר מצב משפטי או עובדתי חדש שמאפשר מימוש זכויות התובעת.

בתגובה למכתב זה כתבה עו"ד רבקה דובדבן, היועמ"ש של המינהל ביום 10.6.04, כי אכן ניתן פסק דין לפינוי כנגד נעמן אלא שבית המשפט קבע בפסק הדין שלבים לפינוי, וכי לא ניתן עדיין לפנות את נעמן וכי המינהל פועל בהתאם לפסק הדין. נאמר כי המינהל ישוב ויודיע לכשישתנו הנסיבות.

ביום 16.11.06 נשלח מכתב נוסף על ידי עו"ד קלוג המלין על כך כי התובעת לא עודכנה וכי המינהל מסתיר ממנה מידע. הוא טען להפרה יסודית של ההתחייבות על ידי המינהל ושב ועמד על כך כי התובעת עומדת על אכיפת ההסכם שביצועו התעכב מטעמים שאינם קשורים בה.

מכתב נוסף ברוח זו נשלח למינהל ביום 1.2.07.

לא מיותר יהיה לציין כי לפי שני פסקי דין אשר ניתנו על ידי כב' השופט י. עמית בבית משפט השלום בעכו, בתיק אזרחי 3085/96 (הראשון פסק דין חלקי), עולות העובדות הבאות:

בפסק דין חלקי שניתן ביום 18.12.01, וכן בפתיחת פסק הדין הסופי שניתן ביום 29.7.02, קבע כב' השופט עמית כי זכותם של נעמן במקרקעין נשוא אותה תביעה (וביניהם חלק מהמקרקעין נשוא התביעה דנן) הינה זכות של ברי רשות במקרקעין שלא בתמורה, וכי רשות זו ניתנת לביטול לרבות אפשרות לסילוק ידם מהמקרקעין בכפוף לפיצוי ושיפוי של נעמן.

בהמשך פסק הדין הסופי קבע כב' השופט עמית, מנגנון פיצוי משולש כדלקלמן: